ברור לי שפרופסור פארינדר, פרופסור פוקוק וקנון דרורי הציעו, כל אחד מהם, קריטריונים שלפיהם אפשר להחשיב תופעה כתופעה דתית מבחינה סובסטנטיבית. בכך אני מתכוון שהם מספקים טעמים שונים להגבלת השימוש במונח "דת" לתופעות המציגות תכונות מוגדרות שאינן מתרחשות יחד בתופעות אחרות.
הצורה הקיצונית ביותר של הגדרות סובסטנטיביות טוענת שלדת יש מהות או טבע בסיסי שיכול להיות ידוע בוודאות רק על-ידי אינטואיציה והתבוננות פנימית. לכן, רודולף אוטו טען שדת היא "... מרכיב קדמוני של הטבע הנפשי שלנו, שצריך להבינו אך ורק בזכות ייחודו, ולא ניתן להסביר אותו מתוך כל דבר אחר". ('הרעיון של הקדוש'. Harmondsworth: ספרי פינגווין, 1950, עמ' 141.) לפי דעתו, הייחוד של ההתנסויות הדתיות נובע מהשונות הקיצונית שלהן מכל ההתנסויות האחרות: הן היו ההתנסויות של ה-"לגמרי אחר". האלמנטים של מעגליות וחוסר מימד הזמן בסוג כזה של הנמקה בעייתיים והרתיעו את רוב החוקרים של מדעי החברה משימוש בהגדרות סובסטנטיביות. אך לא ניתן להתעלם מהמשיכה של הגדרות אלה.
לעתים קרובות יותר החוקרים של מדעי החברה נטו להשתמש בהגדרות הקשורות ל-"תנאים" לגבי דת. בהקשר זה הם התנו, לצרכיהם שלהם ומבלי לטעון לתוקף אוניברסלי של דעותיהם, שהזיהוי של "דת" יתבצע על-ידי התייחסות למאפיינים מסוימים. למשל, עבור האנתרופולוג מ' ספירו, דת היא "מוסד המורכב מאינטראקציה המוגדרת מראש על-ידי החברה עם ישויות על-אנושיות אשר אף הן מוגדרות מראש על-ידי החברה". ("דת: בעיות של הגדרה והסבר" במהדורת מ' בנטון 'גישות אנתרופולוגיות למחקר של דת'. לונדון: טאוויסטוק, 1966, עמ' 96.) אולם, לא כל החוקרים של מדעי החברה מתעקשים על ההתייחסות ל-"ישויות על-אנושיות". פ' וורסלי, אנתרופולוג נוסף, מגלה שיותר שימושי להגדיר דת בתור "מימד שהוא מעבר לתחום הטכני-אמפירי". ('החצוצרה תשמיע קול'. לונדון: מק'גיבון וקי, 1957, עמ' 311.) ההעדפה הזאת להגדרה סובסטנסיבית, שהיא אף על פי כן כוללנית למדי, משותפת לסוציולוגים רבים. למשל, ההגדרה המפורסמת והסמכותית של ר' רוברטסון, קובעת ש-
תרבות דתית היא אותה מערכת אמונות וסמלים ... המתייחסים להבחנה בין ממשות אמפירית לממשות טרנסצנדנטית על-אמפירית: כאשר ענייניה של הממשות האמפירית כפופים מבחינת המשמעות לאלה של הלא-אמפירית. שנית, אנו מגדירים פעולה דתית פשוט בתור: פעולה המעוצבת על-ידי הכרה בהבחנה בין אמפירי לעל-אמפירי. ('הפרשנות הסוציולוגית של דת'. אוקספורד: בלקוול, 1970, עמ' 47.)
שום תועלת לא תצמח מהבאת דוגמאות נוספות של הגדרות סובסטנטיביות עם התניות, משום שהדוגמאות המצוטטות לעיל מייצגות את הדרכים הנפוצות שבהן דת מוגדרת בהקשר של ניתוח במדעי החברה.
לא קיים שום ספק שסיינטולוגיה היא דת בהקשר של ניתוח במדעי החברה. הפילוסופיה שמונחת ביסודה של סיינטולוגיה היא שהאדם מורכב גם מגוף חומרי וגם מרוח שאינה חומרית הנהנית מחיי אלמוות בתחום שאינו אמפירי.
כשמשתמשים בקריטריונים של ההגדרה, כפי שהם משתמעים מההגדרות של ספירו, וורסלי ורוברטסון, לא קיים שום ספק שסיינטולוגיה היא דת בהקשר של ניתוח במדעי החברה. הפילוסופיה שמונחת ביסודה של סיינטולוגיה היא שהאדם מורכב גם מגוף חומרי וגם מרוח שאינה חומרית הנהנית מחיי אלמוות בתחום שאינו אמפירי. האמונה בממשות של תטנים היא דרישה לוגית להשתתפות בטקסים, בקורסים של הכשרה מעשית, בשירותי הייעוץ ובתכניות הרפורמה החברתית של סיינטולוגיה. לא היתה יכולה להיות שום הצדקה משכנעת להיבטים הספציפיים של הדת בסיינטולוגיה בהיעדר האמונה בקיומה ובעליונותה של ממשות טרנסצנדנטית שאינה אמפירית. ואכן, לדעתו של מחבר הניתוח הסוציולוגי הסמכותי ביותר של סיינטולוגיה, מייסדה ומנהיגה של סיינטולוגיה נטה יותר ויותר לעבר שאלות על מקורותיו של התטן, ידע על חיים קודמים ו-"היכולות העל-טבעיות שהאדם יכול להשיג באמצעות העיסוק בסיינטולוגיה". (ר' וואליס, 'הדרך אל החופש המוחלט'. לונדון: היינמן, 1976, עמ' 124.)
הפעולות שמבצע סיינטולוג מסור מעוצבות ומוכוונות על-ידי ההבחנה בין האמפירי והעל-אמפירי. פרופסור פארינדר הראה בצורה יעילה כיצד הטקסים של סיינטולוגיה מגלמים אלמנט של פולחן דתי והערצה התואמים את הכתבים הבסיסיים על ממשות שאינה אמפירית, ופרופסור פוקוק הדגיש את ההקבלות הברורות בין סיינטולוגיה והמסורות הגדולות של דת ההינדו ודת הבודהיזם בכל הנוגע להבנתן הדומה של הקשר האימננטי של המין האנושי עם ישויות אלוהיות או עולם הרוח.
