ביקשו ממני להביע את דעתי על הארגון הימי בתור מסדר דתי במסגרת הרחבה יותר של דת הסיינטולוגיה. על סמך שנים רבות של מחקר וניסיון עם סיינטולוגיה, אני מתייחס לעובדה שסיינטולוגיה היא דת כדבר מובן מאליו, לרבות בגלל הסיבות המפורטות בהמשך; זוהי דת לכל דבר אשר כוללת מערכת אמונות, עיסוקים דתיים שכוללים טקסים ותקנוני התנהגות, וקבוצה מוגדרת של מאמינים אשר מצייתים לאותן אמונות ואותם עיסוקים דתיים ופועלים לפיהם.
אני מתייחס לעובדה שסיינטולוגיה היא דת כדבר מובן מאליו ... אשר כוללת מערכת אמונות, עיסוקים דתיים שכוללים טקסים ותקנוני התנהגות ...
א. מסדרים דתיים, מזרח ומערב
1. המסדרים הבודהיסטיים של נזירים
לפני שאני יכול לדבר על הארגון הימי בתור מסדר דתי, זה חשוב קודם כול לדבר על מסדרים דתיים בכלל, במזרח ובמערב, כדי שנוכל לקבל פרספקטיבה על האופי והתפקיד של המוסדות הדתיים האלה במסגרת הרחבה יותר של הדת. בהיסטוריה, ישנן שתי תבניות בסיסיות של מסדרים דתיים. הראשונה היא המסדר של נזירים ונזירות (בשפת הפאלי הביקהו והביקהוני) שנוסד על-ידי גוטאמא בודהא (סביבות 483-653 לפנה"ס), לאחר שהוא חווה הארה או התעוררות (בודהי). קהילת המאמינים הראשונה של בודהא (סָאנְגְהָה) היתה מורכבת בתחילה מנזירים בלבד, לאחר מכן מנזירות ולבסוף מהמאמינים הפשוטים. המטרה של המסדר הדתי היתה, ועודנה כיום, לשמר את הכתבים של בודהא, להגן עליהם ולקדם אותם כדי להפיץ אותם בכל העולם.
בודהא קרא לדתו "משטר של אמת" (בפאלי דהאמא וינאיה) ותקנון הנזורה שלו לגברים ונשים הוא בדיוק הדבר הזה, משטר של אמת. המטרה הראשית של דת הבודהיזם והמטרה המרכזית של המסדרים הדתיים הן לצאת למסע חיפוש במטרה להשיג שחרור (מוקשה) מכאב פיזי, רגשי ורוחני עבור כל הישויות בעלות החושים והתודעה. בודהא לימד את ארבע האמיתות האצילות שמובילות לדרך המתומנת האצילה. ארבע האמיתות הן: (1) כל החיים נשלטים על-יד כאב ו/או סבל (דוקהה); (2) הסבל נגרם בגלל כמיהה (טאנהא), רצון לדברים מרושעים או רצון מופרז לדברים טובים; (3) זה אפשרי להשתחרר מהסבל הזה; ו-(4) הדרך לשחרור היא הדרך המתומנת האצילה. הדרך המתומנת האצילה מורכבת מפיתוח ושמירה על: (1) ידע נכון; (2) גישה או פרספקטיבה נכונות; (3) דיבור נכון או אמת; (4) פעולה נכונה; (5) חיים או עיסוק נכונים; (6) מאמץ נכון; (7) מודעות נכונה; ו-(8) נינוחות/התנהלות נכונה בכל הסיטואציות. אם האדם פועל לפי האמיתות האלה והדרך המתומנת האצילה, אז הוא יכול להגיע למצב של נירוואנה, מונח שקשה לתרגם אותו אבל שכולל רעיונות כגון תחושה שהעצמי התמזג לכדי שלמות, שלוות המיינד, אושר עילאי, ובסופו של דבר, שחרור מלא מהמחזור של סמסרה, לידה ולידה מחדש בזמן ובמרחב.
כמו במקרה של תקנון הנזורה במערב, בודהא פיתח את הכללים, הפרוטוקולים, תקנוני ההתנהגות והעונשים כל מקרה לגופו. התקנון הנזורה הבודהיסטי הראשון, הפאטימוקהא, הכיל 227 קנונים או תקנות עבור גברים ו-331 עבור נשים. הוא נכלל בווינאיה פיטאקה ("סל המשמעת"), הראשון מבין הטריפאטאקאס ("שלושת הסלים") שמהווים את הקנון הפאלי הבודהיסטי. התקנון הזה, שפותח לראשונה במסגרת מסורת הטהרוואדה, הפך מאוחר יותר למודל עבר על התקנונים המאוחרים יותר במסורות המאהיאנה בטיבט, סין, קוריאה ויפן.
נזירים בודהיסטיים נודרים לחיות חיים של צניעות וענווה, לשיר מזמורים ולעשות מדיטציה במשך כמה שעות ביום. באופן ספציפי, הם נודרים להימנע מ-10 פעילויות שימנעו מהם ללכת בדרך המתומנת האצילה: (1) להרוג מתוך התכוונות; (2) לגנוב; (3) לקיים יחסי מין; (4) לשקר; (5) לקחת חומרים כלשהם שגורמים לשיכרון חושים; (6) לשיר, לרקוד ולנגן מוזיקה (במסגרת חילונית); (7) להתבשם או לענוד תכשיטים; (8) לשבת על כיסאות מלכות או לשכב על מיטות מפוארות; (9) לאכול אחרי שעת הצהריים (הזמן משתנה במסורות אחרות); ו-(10) להתעסק בזהב או בכספים. נזירים ונזירות בודהיסטיים מזרם המאהיאנה גם נודרים את "נדר הבודהיסטווה", הבטחה שנובעת מתוך חמלה להציל את כל הישויות בעלות החושים והתודעה שסובלות, למרות שיש אינספור מהן והמאמץ להציל אותן ייקח מיליארדי שנים.
המשמעת הנוקשה בתוך המנזר שומרת על ההרמוניה בקהילה, כדי שהשיעורים של בודהא יישארו בה בעמדת מפתח חשובה ויצאו ממנה בצורה אותנטית לציבור המאמינים בחוץ. באופן דומה, ישנם גם כללי התנהגות נוקשים בנוגע לקשרים עם ציבור המאמנים והאוכלוסייה באופן כללי. הנזירים והנזירות הם השומרים והמורים הרשמיים של דת הבודהיזם.
לפני ההסמכה שלהם ולאחריה הנזירים והנזירות הבודהיסטיים עוברים הכשרה מקיפה בכל ההיבטים של הכתבים של בודהא, תקנון הנזורה, וגם לימודים פסיכולוגיים, פילוסופיים ומטאפיזיים. הלימודים המטאפיזיים הם מקיפים במיוחד בבודהיזם הטיבטי. הכללים של החיים הנזיריים כוללים את כל החלקים של החיים. הם קובעים איך ואיפה האדם צריך לישון, איזה גלימה לבוש וממה היא צריכה להיות עשויה, את ההתנהגות של האדם בתוך המנזר ומחוצה לו, באיזה תרופות להשתמש ואיך לקחת אותן, איך לבקש צדקה ואיזה עונשים יש לתת על הפרת הכלל.
בבודהיזם הטהרוואדה ישנם שני סוגים של הפרת כללים. הסוג הראשון, שנקרא פאראז'יקה (בשפת הפלאי "תבוסה") אלה הפרות חמורות. הן כוללות (1) רצח בכוונה תחילה; (2) מגע מיני; (3) גניבה ו-(4) טענה לרמת הארה גבוהה יותר מהרמה שהאדם הגיע אליה בפועל. ההוראה האחרונה מצביעה על כך שלנזירים יש דרגות של מדיטציה והארה שהם שואפים להגיע אליהן, ושהם חייבים לספר את האמת המלאה לגביהן. לנזירות יש ארבעה פאראז'יקה נוספים שהן חייבות להימנע מהם, שעוסקים בעיקר ביחסי מין. אם האדם יעשה את אחד מהם, הוא "יובס" מתוך הסָאנְגְהָה לצמיתות ויצטרך להמתין לפחות עד לתקופת החיים הבאה כדי לחזור לדרך להארה. טאניסארו ביקהו, ביקהו פאטימוקהא/תקנון המשמעת של הביקהו, עמ' 6-2.
הסוג השני של הפרות נקרא סָאנְגְהָהדיסֶסָה (פאלי "עבירה נגד הקהילה"). הן כוללות מגוון הפרות פחות חמורות בתחום הסקס, להאשים באופן כוזב נזיר או נזירה עמיתים ולגרום לקרע או לפילוג. לגבי הפרות מהקטגוריה הזאת הקהילה שופטת את האדם, ובכל מקרה לגופו, מטילה עליו משמעת של סיגוף כדי שהוא יוכל להשתפר, או מגרשת עבריין מועד. התקנות לגבי קיום ההליך הזה הן מאוד מפורטות. הסוג הזה של הפרות כולל דברים שונים בתחום הסקס (אוננות; מגע מיני בעוד האדם נדר להיות נזיר; בקשת צדקה אישית לעצמו או לאחרים); בניית בקתה למדיטציה עם תרומות פרטיות ללא אישור מהסָאנְגְהָה, למסור עדות שקר נגד נזיר או נזירה, הסתה לפילוג בתוך הקהילה או תמיכה בפילוג כזה. כנ"ל עמ' 4-3, מס' 10. יש אינספור ספרי-עזר ופרשנויות העוסקים בכל סוגי ההפרות והפתרון להן.
ישנם גם נהלים ותקנות עבור נזירים שפשוט רוצים לעזוב את המסדר הדתי בעודם שומרים על יחסים רוחניים הרמוניים עם הסָאנְגְהָה. זה מקובל שנשים וגברים צעירים במסורת הטהרוואדה הופכים לנזירים ונזירות לתקופה של חודש או יותר ואז חוזרים לחייהם בעולם החילוני. התקופה שהם מבלים במנזר נותנת להם "דריסת רגל" בדרך לשחרור והארה להמשך חייהם. הם עוזבים את המנזר בצורה מסודרת ומאורגנת שמכבדת את האידיאלים של הדת.
נזירים ונזירות בודהיסטיים חיים במגורים סגורים ומוגנים. יש נקודות מוגדרות עבור כניסה ויציאה. כמו במקרה של נזירים ונזירות נוצריים, החבר חייב לקבל אישור מהממונה לעזוב את המנזר והוא מחויב לדווח כאשר הוא חוזר. זה ברור מתקנון המשמעת של הביקהו שכל היבט בחייו של החבר, פרקי הזמן של למידה ומדיטציה, מזון, ביגוד, הדרך שבה מבקשים נדבות, מגע עם נזירות ואנשים פשוטים, תרופות וכו'– נמצאים תחת השגחה ופיקוח צמודים. אם חבר יברח מהמנזר בנסיבות שליליות – בין אם לאחר שביצע הפרה חמורה לפי המתואר בפסקאות 14 ו-15 לעיל, או פשוט יעזוב בצורה לא מסודרת – חבריו הנזירים או הנזירות יחזירו אותו אל המנזר כדי לסדר את העניינים לפי הקנונים. הסיבה היא פשוטה מבחינת המאמין: הפעולה של "לעזוב ולברוח" תביא לכך שהחבר יהיה חשוף למצב הנוראי של מוקשה הנזכר לעיל בתקופת החיים הזאת.
מנזרים בודהיסטיים משיגים הכנסה בדרכים שונות. רוב הכסף מגיע דרך צדקה. מנזרים רבים מקבלים הכנסה משמעותית מהלוויות, טקסי אזכרה וטקסים אחרים לכבודם של אבות קדמונים. כמה מנזרים מייצרים מחרוזות תפילה וחפצי דת אחרים כגון פסלים קטנים של בודהא, מבערי קטורת, דגלי תפילה וציוד קדושה אחר עבור המאמינים. מנזרים יפניים גם מגדלים תה ותוצרת חקלאית אחרת כדי לממן את דרך חייהם. אבל כמעט כל המנזרים בכל המסורות השונות עוסקים בהעתקת ובהדפסת כתבי הקודש לשימושם הם, או כדי למכור אותם למנזרים אחרים או למאמינים מסורים.
אבל הדבר החשוב שיש להבין הוא שנזירים ונזירות במסדרים דתיים רואים את כל ההיבטים בחייהם בתור דברים שתורמים לשליחות שלהם להשיג שחרור מהשתוקקות עבור עצמם, ולשמר את רעיון ההארה עבור האנשים בכללותם.
אבל הדבר החשוב שיש להבין הוא שנזירים ונזירות במסדרים דתיים רואים את כל ההיבטים בחייהם בתור דברים שתורמים לשליחות שלהם להשיג שחרור מהשתוקקות עבור עצמם, ולשמר את רעיון ההארה עבור האנשים בכללותם. אפילו משימות פשוטות – כגון לנכש עשבים בגינה, לאפות לחם, לטאטא את שבילי המנזר, לנקות את השירותים – מובנות בדרך דתית. המשימות הרגילות האלה תורמות להתפתחות הגישה הנזירית של ענווה, צניעות וצייתנות, שבלעדיהן ההתקדמות שלהם בשלבי המדיטציה שמובילים להארה וההפצה של האידיאל הבודהיסטי יפגעו או יסוכלו.
2. מסדרים דתיים נוצריים של נזורה
המסדרים הדתיים הנוצריים של נזורה התפתחו מהרצון הדתי לחקות את חייו של ישו. בסוף המאה השלישית ומאוחר יותר צורת החיקוי פנתה לכיוון סגפני. נזירים בצפון מצרים חיפשו לחקות את השהייה של ישו במדבר (הבשורה על-פי מתי ד': 11-1; הבשורה על-פי מרקוס א': 13-12; הבשורה על-פי לוקס ד': 13-1) שבמהלכה הוא צם, התפלל וסבל כדי להתגבר על הפיתוי מהשטן. הנזירים הראשונים, והנזירות שבאו איתם במגע, נקראים הרמיטים (מהמילה היוונית eremos שפירושה "מדבר") והם חיו חיי פרישות, צום, תפילה ומדיטציה במערות מבודדות ונפגשו רק כדי לחגוג את סעודת האדון (היוקריסט) בימי ראשון. הקדוש אנטוניוס ממצרים (סביבות 356-251) הוא המודל לנזיר הרמיטי.
בשלב השני, נזירים ונזירות במנזרים נפרדים החלו לחיות ביחד. הצורה הזאת של מסדרי נזורה דתיים נקראה קוינוביון (מהמילים היווניות koinos "משותף" + bios "חיים") ותיארה את האנשים שנאספו ביחד כדי לחיות חיים משותפים בתור חיקוי של ישו והשליחים שלו, ושל הכנסייה הנוצרית המוקדמת שהחברים בה חלקו בכול, לרבות ברכוש שלהם (מעשי השליחים ד':32). במהרה הנזירים והנזירות שחיו חיים שיתופיים פיתחו כללים שעיצבו את החיים השיתופיים שלהם. הם נאספו במנזרים שיתופיים תחת ההנהגה הרוחנית של אב או אם המנזר. תקנון הנזורה הידוע הראשון נוסח על-ידי הקדוש פכומיוס ממצרים (סביבות 348-292). הקדוש בזיליוס מקייסרי בקפדוקיה (379-330) ביקר אותו ואימץ את תקנון הנזורה של פכומיוס עבור האסטיקון שלו, שמהווה את תקנון הנזורה הראשי עבור הנצרות במזרח אירופה עד היום. תקנון הנזורה של בזיליוס, בתורו, שימש בתור הבסיס עבור תקנון הנזורה של בנדיקטוס הקדוש, שנוסח על-ידי הקדוש בנדיקטוס מנורסיה באיטליה (547-480). תקנון הנזורה של בנדיקטוס, בתורו, שימש בתור התבנית לבניית כל התקנונים המאוחרים יותר של מסדרים דתיים וחברות דתיות של הנצרות במערב אירופה. תקנון הנזורה של פכומיוס עדיין תקף במלואו והנזירים הקופטיים מהמנזר הלבן במצרים, המנזר העתיק ביותר בנצרות, ובמנזרים קופטיים במדינות אחרות פועלים לפיו. גם תקנון הנזורה של בזיליוס הקדוש תקף במלואו במנזרים על הר אתוס ביוון וברחבי הנצרות האורתודוקסית במזרח אירופה. הדבר נכון גם לגבי תקנון הנזורה של בנדיקטוס הקדוש שהבנדיקטינים ברחבי כל העולם פועלים לפיו ישירות, והמסדרים הדתיים הקתוליים הרבים ברחבי העולם פועלים לפיו באופן עקיף מאחר שתקנוני הנזורה שלהם בנויים לפי הדגם של תקנון הנזורה של בנדיקטוס הקדוש.
היו כל מיני סוגים של מנזרים. חלקם היו נפרדים לפי המין. חלקם כללו את האנשים משני המינים שחיו במבנים נפרדים, אבל שנפגשו יחד לסעודות מיוחדות וימי חג. אחרים כללו אגפים נפרדים עבור נזירים, נזירות וזוגות נשואים. דוגמה לדגם האחרון היא הנזורה הנוצרית הקלטית אשר היתה נפוצה באירלנד, ויילס, סקוטלנד וברטאן עד לסינוד בקאשל ב-1172.
את תקנון הנזורה של בנדיקטוס הקדוש ניתן לסכם במשפט Ora et labora ("התפלל ועבוד עבודה פיזית!"). התקנון דרש מהחברים לנדור נדר של פרישות, צייתנות (לאב או אם המנזר) ועוני (אישי). הוא דן בכל ההיבטים של החיים במנזר: ביגוד, מזון, שינה, תפילה ושירת מזמורים, הסמכה, תפקידים רשמיים במנזר (אב/אם המנזר; ראש המנזר; דיקנים; הנזיר שאחראי על המרתף וכו'); תיקון טעויות ונידוי וכו'. הכללים האלה דומים מאוד לכללים במנזרים הבודהיסטיים. לא כל המסדרים הדתיים הנוצרים או האגודות הדתיות הנוצריות דורשים את אותו סוג של נדרים, אבל בכולם האנשים מתחייבים להקדיש את עצמם לתפילה, מדיטציה, צום ותקנוני התנהגות. חברי המסדר של ישו, שבדרך כלל ידועים בתור הישועים, נודרים את שלושת הנדרים של עוני, פרישות וציות וגם נדר רביעי ללכת לכל מקום בעולם שאליו האפיפיור יבחר לשלוח אותם.
במסגרת ה-ora ("התפלל!"), הנזירים והנזירות הבנדיקטינים נדרשים לדקלם או לשיר את הליטורגיות השעתיות (Matins [ליטורגיה לילית המסתיימת עם שחר], Lauds [ליטורגיה לשעות הבוקר המוקדמות], Terce [ליטורגיה של מזמורים ששרים ב-9 בבוקר], Sext [ליטורגיית השעה השישית שמתפללים בצהרי היום], None [ליטורגיית השעה התשיעית שמורכבת ממזמורים ששרים בשעה 3 אחה"צ], Vespers [ליטורגיית השקיעה] ו-Compline [הליטורגיה המסיימת שמתפללים בלילה]) בהתאם לתהילים קי"ט:קס"ד: "שֶׁבַע בַּיּוֹם הִלַּלְתִּיךָ עַל מִשְׁפְּטֵי צִדְקֶךָ". ראה תקנון הנזורה של בנדיקטוס הקדוש, פרק 16, עמ' 31. לתפילות האלה מתלווים פרקי זמן של מדיטציה על נושאים מהביבליה ומכתבים דתיים. מצופה גם מהנזירים והנזירות ללמוד לא רק את הביבליה אלא גם את שבע האמנויות החופשיות ופילוסופיה שיעשירו את הידע התיאולוגי ואת החיים הדתיים שלהם. הסוג הזה של לימודים דומה מאוד לבודהיזם.
במסגר ה-labora ("עבוד!"), נזירים ונזירות עובדים עבודה פיזית ומנטלית קשה בתור פעילויות שתורמות לחיים הרוחניים (תקנון הנזורה, פרק 46). הנזירים שהגיעו לדרגה הראשונה עסקו בפעילויות של העתקה, כריכה והפצה של הטקסטים של הביבליה, של כתבים תיאולוגיים ופילוסופיים שעוזרים להבין ולפרש את הביבליה, ותקנון הנזורה עצמו. אחד מכתבי הקודש העתיקים שהועתקו בכתב יד ושרדו עד היום הוא תרגום השבעים של הביבליה שנקרא Codex Sinaiticus (תאריך: סביבות 350), שהועתק במנזר במזרח, קרוב לוודאי בקיסריה בפלסטין העתיקה, והשתמר במנזר היווני של קתרינה הקדושה מהר סיני. ככל הידוע לנו, כמעט כל הקודקסים, התרגומים והעותקים של הביבליה מקורם במנזרים. כיום, מסדרים דתיים מפקחים באופן צמוד על כל הפרסומים שעוסקים בתקנון הנזורה, בתיאולוגיה ובכתבים אחרים שייחודיים למסדר הספציפי. כל הכתבים הדתיים הרשמיים חייבים לשאת חותם כנסייתי רשמי מאב או מאם המנזר או מהמנהיג של המסדר הדתי שאומר nihil obstat ("אין דבר המונע" את פרסום הכתבים) ו-imprimatur ("מותר להדפיס"). באופן דומה, כל הפרסומים הדתיים הרשמיים נמצאים גם הם תחת פיקוח ובקרה צמודים של בישוף, הבישופות או ועידה של בישופים, או של האפיפיור הקתולי ברומא או בכנסייה האורתודוקסית של הפטריארך קונסטנטינופול באיסטנבול. חברת דפוס נזירית ידועה שמדפיסה את המסות הדתיות של המסדר הבנדיקטיני כיום היא St. Meinrad Abbey Press, חברת בת של מנזר מיינראד הקדוש באינדיאנה. St. Meinrad Press, כמו חברות הדפוס של מסדרים דתיים אחרים, מעסיקה חברים במסדר הדתי, שעובדים ללא שכר, ושוכרת אנשי מקצוע בעלי כישורים מיוחדים שמקבלים שכר לפי המקובל במשק.
במהלך ימי הביניים, מנזרים השקיעו אינספור שעות ביצירת עותקים מאוירים של הביבליה, שטיחי קיר ענקיים שמתארים אירועים מהביבליה, ועיצובים עבור הפסלים והוויטרז'ים שמקשטים אינספור קתדרלות מסיציליה ועד אנגליה. בתור דוגמאות יש את 'הספר של קלס' שכיום נמצא באוסף כתבי היד של טריניטי קולג' בדבלין, ושטיחי הקיר של הביבליה, שמציגים תמונות טיפולוגיות של אירועים מהתנ"ך ומהברית החדשה, שנמצאים באוסף בורל בגלזגו, סקוטלנד, וקתדרלת שארטר. עבור האנשים הפשוטים מאותה תקופה שלא ידעו קרוא וכתוב התמונות האלה היו, כמו שתיארו אותן היסטוריונים רבים של אומנות דתיות, "הביבליה מאבן, מזכוכית ועל קלף". פעילות מהסוג הזה נראית כמו "עבודה קשה" במובן החילוני של המונח, אבל לנזיר או לנזירה המסורים זאת היתה עבודה קדושה שהיא חלק מה-Opus Dei או "עבודת האל", אם להשתמש בביטוי של בנדיקטוס הקדוש, כמו לשיר את הליטורגיות השעתיות, או להתפלל ולעשות מדיטציה.
החיים הנזיריים כללו, ועדיין כוללים, עבודה בשדות, גידול סוגים שונים של חיות משק, הפעלת טחנות קמח על נחלים או נהרות עבור המנזר והחקלאים סביבו, פיתוח סוגים חדשים של מחרשות וציוד חוות אחר, יצירת ביגוד (גלימות לכמרים ולנזירים ליום יום, גלימות כמרים מקושטות למיסות וכו'), יצירת כלי קודש (גביעים, קערות ללחם הקודש, מבערי קטורת וכו') עבור טקסים דתיים, ויצירת פריטים דתיים כגון תמונות קדושים, מחרוזות תפילה וצלבים. עבודה מהסוג הזה נחשבת כחלק בלתי נפרד מהחיים הרוחניים המלאים של כל נזיר או נזירה.
כמו במקרה של תקנון הנזורה הבודהיסטי, גם תקנון הנזורה של בנדיקטוס הקדוש מכיל צעדים מפורטים להטלת משמעת, לנידוי או להחזרת נזירים או נזירות סוררים שהפרו את הכללים של המסדר. תקנון הנזורה של בנדיקטוס הקדוש, פרקים 28-23, עמ' 39-36. העונשים כוללים עמידה על הברכיים עם ידיים מושטות קדימה במשך פרקי זמן ארוכים, שתיקה, הסתגפות המלווה בהלקאה עצמית עם שוט, לבישת כותונת משיער סוסים, ארוחות לבד, ענישה גופנית, ובתור מוצא אחרון, גירוש; אבל הדאגה לנשמתו של החוטא נחשבת לדבר החשוב ביותר לפי הכתבים של הברית החדשה. חבר מנודה נחשב לאדם שוויתר על הגאולה שלו ומסתכן באש הגיהינום הנצחי. חברים שמתרועעים עם החבר המנודה ללא הוראה מפורשת מאב או מאם המנזר מסתכנים בקבלת עונש דומה. כנ"ל, פרק 26, עמ' 38. הטלת המשמעת מתקיימת במהלך "פרק", שבאופן מסורתי מתקיים ב-"מבנה/חדר הפרקים". הם נקראים "פרקים" כי פרקי הזמן שבהם מתקיימים שימועי משמעת והתנהגות מתחילים עם קריאת פרק מתקנון הנזורה של המסדר. במהלך הפרק הנזירים והנזירות מטפלים בעניינים שנוגעים לחיי היום-יום במנזר, לרבות וידויים פומביים על חטאים והפרות של התקנון. החברים החוטאים בדרך כלל נשלחים לוועדה מפקחת מיוחדת שמורכבת מנזירים ונזירות אחרים, שמחליטים איזו הטלת משמעת או ענישה מתאימות לעבירה.
כמו בבודהיזם, חברים במנזרים או במסדרים דתיים נוצריים יכולים לעזוב את המסדר בדרכים לגיטימיות והרמוניות. מאחר שנזירים ואחים קתוליים נודרים נדרים טקסיים, להבדיל מנדרים רגילים או זמניים, הם קודם כול צריכים לקבל פטור רשמי (מהנדרים שלהם) מהוותיקן עצמו. הם שומרים על יחסיהם הטובים עם הכנסייה הרשמית בתנאי שהם פועלים לפי הנוהל הנכון לעזיבה, ממתינים עד שהפטור הרשמי ניתן באופן סופי בהתאם לתקנות הקנוניות, ולא יוצאים נגד הכנסייה. אם הם לא עומדים בדרישות האלה הם חושפים את עצמם לגינוי, איסור דתי על השתתפות בטקסים דתיים (טקס הנישואין, וידוי, סעודת האדון ומשיחה בשמן) ו/או נידוי – הפרדה מוחלטת מהכנסייה וחבריה.
ב. הארגון הימי
הארגון הימי של סיינטולוגיה התחיל עם קבוצה קטנה של סיינטולוגים שהתלוו למייסד הסיינטולוגיה, ל. רון האברד (1986-1911), למסעות הארוכים שלו בים החל מ-1967. במהלך המסעות האלה מר האברד פיתח את הרמות הרוחניות המתקדמות של אודיטינג
נתיב ההתפתחות בהיסטוריה של סיינטולוגיה מקביל להקמה של הסָאנְגְהָה הנזירי הראשון סביב גוטאמא בודהא, הנזירים הראשונים שהלכו בעקבותיו של בנדיקטוס הקדוש, והקהילה הישועית הראשונה שנוסדה סביב הקדוש איגנטיוס מלויולה (1556-1491). מסדרים דתיים מתחייבים לפעול לפי הכתבים של דתם באופן מופתי. כפי שהדומיניקנים והפרנציסקאנים מתארים את זה, הם בוחרים בדרך שמובילה לשלמות.
חברים בארגון הימי מתחייבים באופן מלא ולנצח להגשים את עיקרי האמונה של דת הסיינטולוגיה: לשמור על הזכויות של בני האדם, לרבות הזכות הרוחנית שלהם לשפיות, לתת תוקף לטוב הבסיסי של המין האנושי ולהגשים את השאיפה הנרחבת של הישרדות שקשורה באופן ישיר לגאולת הרוח.
חברים בארגון הימי מתחייבים באופן מלא ולנצח להגשים את עיקרי האמונה של דת הסיינטולוגיה: לשמור על הזכויות של בני האדם, לרבות הזכות הרוחנית שלהם לשפיות, לתת תוקף לטוב הבסיסי של המין האנושי ולהגשים את השאיפה הנרחבת של הישרדות שקשורה באופן ישיר לגאולת הרוח. ראה, 'עיקרי האמונה של דת הסיינטולוגיה'. הנתיב להישרדות הוא, דבר ראשון, קלירינג של הפלנטה מכל האנגרמות, אותן השפעות ופגיעות בחיי האנשים שמפריעות להישרדות, וקידום של כמה שיותר אנשים לפוטנציאל הרוחני המלא שלהם, מצב שסיינטולוגים קוראים לו Operating Thetan (OT), אדם שהוא האדון על חומר, אנרגיה, מרחב וזמן.
המונח "הישרדות" בדת הסיינטולוגיה מקביל, מבחינת הרעיונות התיאולוגיים, למה שהבודהיסטים קוראים לו מוקשה או "שחרור" ומה שהנוצרים קוראים לו "גאולה" או "ישועה". מבחינתם של הסיינטולוגים, ההישרדות פרושה על הרמות של שמונה הדינמיקות: (1) הדחף להיות קיים בתור עצמי אינדיבידואלי; (2) הדחף לסקס ומשפחה; (3) הדחף להתקיים בתוך קבוצות חברתיות גדולות יותר; (4) הדחף להתקיים בתור המין האנושי ולא רק בתור קבוצה או לאום; (5) הדחף להתקיים בתור חלק מעולם החי ולא רק בתור גזע או מין שהוא חלק מהטבע; (6) הדחף להתקיים בתור חלק מהעולם הפיזיקלי (חומר, אנרגיה, מרחב וזמן); (7) הדחף להתקיים בתור רוח, שהסיינטולוגים קוראים לה תטן; ו-(8) הדחף להתקיים בתור ישות אינסופית או אלוהים.
סיינטולוגים מאמינים שהדרך היחידה לשרוד בכל שמונה הדינמיקות היא שהאנשים בפלנטה הזאת ייפטרו מהאנגרמות שלהם כדי שהם יוכלו להיות Operating Thetans שמשרתים את המין האנושי ואת הפלנטה. הדרך היחידה שזה יקרה היא שאנשים רבים ככל האפשר יעברו הכשרה ויקבלו אודיטינג. הארגון הימי הוא הקבוצה בתוך דת הסיינטולוגיה שמקדישה את עצמה מבחינה רוחנית "24/7" כדי לוודא שהשאיפות והתהליכים החשובים ביותר של סיינטולוגיה נשמרים, מוגנים, ממשיכים, מפורסמים ומופצים לעולם. הארגון הימי הוא חיוני להישרדות של סיינטולוגיה בתור דת עולמית.
בגלל שהארגון הימי ממלא כזה תפקיד חשוב מבחינה תיאולוגית ודתית בתוך דת הסיינטולוגיה, החברים בארגון הימי נשבעים לפעול לפי 'תקנון החבר בארגון הימי' שמכיל הבטחות והתחייבויות שדומות מאוד לנדרים שנשבעים נזירים ונזירות בודהיסטיים ונוצריים. תקנון החבר בארגון הימי. נדר הוא פשוט דרך טקסית להבטיח הבטחה דתית. ההבטחות האלה כוללות את הניסיון להביא לידי מימוש את שמונה הדינמיקות עבור הטוב המרבי למספר הגדול ביותר של אנשים; לספק את הטכנולוגיה של הכשרה ואודיטינג בצורה האתית ביותר שאפשר במסגרת סיינטולוגיה; לספק הנהגה טובה לכל שאר הסיינטולוגים בעזרת שימוש מדויק בטכנולוגיות של אודיטינג והכשרה של דיאנטיקה וסיינטולוגיה; להוות דוגמה של מתן שירות לאנשים אחרים; להדגים התנהגות נאותה ומוסר עבודה גבוה; לוודא שהחברים האחרים בארגון הימי נותנים את הדין על מעשיהם; ולהגן על הארגון הימי מהתקפות שווא ולדאוג שהוא יתמיד. רמת המחויבות הזאת היא אופיינית למסדרים דתיים במהלך ההיסטוריה.
כיום, מספר החברים בארגון הימי ברחבי העולם הוא יותר מחמשת אלפים איש (+5,000). בגלל השליחות המיוחדת שלהם במסגרת הסיינטולוגיה הם מפקחים על ההכשרה והאודיטינג בכל הרמות ואחראים למתן שירות ישיר של הכשרה ואודיטינג ברמות הגבוהות. חברי הארגון הימי, בגלל הנדרים שלהם לשמור שהכתבים של המייסד, ל. רון האברד, יישארו אותנטיים ולקדם אותם, גם מחזיקים בתפקידי מפתח בהנהלה ובצוות בארגוני סיינטולוגיה הגבוהים ביותר, לרבות Religious Technology Center (המרכז לטכנולוגיה דתית) (RTC) וארגון הסיינטולוגיה הבינלאומי (CSI).
ג. חיים שיתופיים
חברי הארגון הימי חיים בצורת חיים שיתופית. הם ישנים בחדרים שיתופיים עם עוד כמה אנשים או כזוגות נשואים. הם אוכלים ארוחות משותפות. הם עוברים ביחד הכשרה ואודיטינג, הטקסים הדתיים המרכזיים של סיינטולוגיה, כדי להתקדם במעלה הגשר לחופש מוחלט. הם לומדים ביחד את כתבי הדת של סיינטולוגיה ואת הכללים של הארגון הימי. הם מקיימים ביחד חגיגות טקסיות ומשתתפים בהן. הם לובשים מדים זהים. הם גם מבלים בשעות הפנאי שלהם ביחד כקבוצה. כל הסוגים של הפעילויות הדתיות האלה הם משותפים לסיינטולוגיה ולחברים במסדרים דתיים ברחבי העולם. החיים השיתופיים הרוחניים האלה מאפשרים לארגון הימי לקיים את השליחות הדתית החשובה שלו, השימור וההפצה של הכתבים של ל. רון האברד והשימור ומתן השירות המדויקים של הטכנולוגיות של הכשרה ואודיטינג.
כמו שאשפר להבין מפסקה 3 לעיל, אני עצמי חייתי חיים נזיריים במשך שש שנים. המגורים, הארוחות והפעילויות הדתיות המשותפים של חברי הארגון הימי שראיתי בהוליווד ב-1998 ובבסיס הבינלאומי של סיינטולוגיה בגילמן הוט ספרינגס ב-2009 מקבילים במדויק להתנסות שלי בתור אח פרנציסקאני. אכלתי ארוחות משותפות; למדתי את הביבליה, את תקנון הנזורה של המסדר וכתבים תיאולוגיים אחרים עם חברי האחים באותו הזמן, התפללתי איתם ביחד את הליטורגיות השעתיות, ולבשתי את הלבוש המסורתי של המסדר הפרנציסקאני. אם יורשה לי להעיר, המגורים של הארגון הימי, למרות שהם בהחלט לא מפוארים, הם בהחלט יותר נוחים מהמגורים שהתנסיתי בהם בתור אח.
ישנו עוד דבר נוסף שהוא משותף בין הבסיס של סיינטולוגיה בגילמן הוט ספרינגס למנזרים שחייתי בהם. רוב המנזרים הנוצריים מוקפים בחומה שמבודדת אותם מהעולם החיצון. מטרת החומות האלה היתה לדאוג שלא ייכנסו למנזר אנשים שלא שייכים אליו ולהגן על הקדושה של החיים הדתיים שמתקיימים בתוכן. בזמן שהייתי במנזר הייתי צריך אישור מאפוטרופוס דתי כדי לצאת מחוץ לחומות, והייתי חייב לדווח כאשר חזרתי. כל היבט חשוב בחיים שלי נשלט על-ידי הכללים של המסדר והתקנות של המנזר הספציפי ששהיתי בו, כפי שתואר לעיל. לאדם מן החוץ זה עשוי להיראות שחייתי בסביבה שהיא "כמו בית-כלא", אבל אני בחרתי בדרך החיים הזאת בשאיפה להגיע לגאולה שלי בתור אח, ובחרתי בנסיבות החיים האלה מרצוני. אין ספק שהיו לחצים פסיכולוגיים וחברתיים להישאר בתוך המסדר. היתה לי אפשרות לעזוב, למרות שמשמעות הדבר היתה יכולה להיות (ואכן היתה) שאני אעמוד ברשות עצמי עם אמצעים מאוד מוגבלים. בחרתי לעזוב בצורה מסודרת וקנונית, ולכן העזיבה שלי לא היתה טראומטית, אבל גם יכולתי "לדלג מעל לחומה" כמו שעשו אחרים. בסיור שערכתי בבסיס הבינלאומי בגילמן הוט ספרינגס הבחנתי בסיטואציה זהה. מופעל לחץ על אנשים לא לעזוב, אבל אם הם נחושים בדעתם לעשות זאת יש להם את האפשרות. כמו שאנשים מסוימים יכולים לטעון שההגבלות במסגרת המנזר שחייתי לפיהן היו "כמו בית-כלא", אחרים יכולים לטעון שהכללים שחברי הארגון הימי צריכים לפעול לפיהם מונעים את החופש שלהם. אבל החברים יכולים לעזוב את הארגון הימי, ואכן עשו זאת, באותה המידה שחברים במסדרים דתיים בבודהיזם ובנצרות יכולים לעזוב את המנזרים ואכן עשו זאת.
ד. Golden Era Productions
Golden Era Productions נמצא במקום שהסיינטולוגים קוראים לו הבסיס הבינלאומי או בסיס Gold בגילמן הוט ספרינגס. כמו שצבא הישע משתמש בתארים ובתיאורים צבאיים כדי לתאר את המאבק שלהם ברעות החברתיות והרוחניות בחברה, כך סיינטולוגיה משתמשת במונחים ימיים בעקבות ההיסטוריה של ל. רון האברד בים בתור קצין בצי של ארה"ב, וההתייחסות שלו למסע רוחני בתור מסע ימי דרך המרחב והזמן. לכן המרכז בגילמן נקרא "בסיס". נמצאים בו המשרדים של Religious Technology Center ושל ארגון הסיינטולוגיה הבינלאומי, לרבות Golden Era Productions.
Gold אחראי כרגע על ארבעה סוגים של פרסומים. קודם כול, הוא מפיק סרטים, תקליטורי שמע ו-DVDs שמשתמשים בהם עבור הכשרה דתית ואודיטינג, ועבור הפצת האמונה של סיינטולוגיה. דבר שני, ב-Gold ישנם מתקנים מתקדמים לשימור ושיחזור של סרטי וידאו והקלטות של ל. רון האברד, המייסד של סיינטולוגיה והמקור הבלעדי של כל הכתבים של הסיינטולוגיה, למטרות הפצה לציבור הסיינטולוגים. שלישית, ב-Gold ישנם מתקנים עבור התרגום והשכפול של תקליטורים, DVDs והקלטות עבור העבודה המיסיונרית של סיינטולוגיה ברחבי העולם. רביעית, Gold מייצר חומרי קידום וחומרים לשירות הציבור לשימושה של הדת. ב-Gold גם נמצאים המתקנים עבור הייצור של אי-מיטרים (אלקטרו-גלוונומטרים), לשימוש במהלך הכשרה ואודיטינג.
בעיניי, כל הארגונים השונים, הדברים המיוצרים והפעילויות ב-Gold שתיארתי לעיל הם דתיים מטבעם. למעשה, הם דומים באופן ראוי לציון לארגונים, לדברים המיוצרים ולפעילויות שנטלתי בהם חלק או הבחנתי בהם כאשר הייתי אח.
Religious Technology Center מחזיק בבעלותו את כל זכויות היוצרים לכתבים הדתיים של סיינטולוגיה, לרבות דיאנטיקה. השליחות שלו היא להשגיח על השימור, ההפצה והיישום המדויקים והנצחיים של כל הדוקטרינות והעיסוקים המעשיים של סיינטולוגיה שמופיעים בעבודות הכתובות והמוקלטות של ל. רון האברד.
Religious Technology Center מחזיק בבעלותו את כל זכויות היוצרים לכתבים הדתיים של סיינטולוגיה, לרבות דיאנטיקה. השליחות שלו היא להשגיח על השימור, ההפצה והיישום המדויקים והנצחיים של כל הדוקטרינות והעיסוקים המעשיים של סיינטולוגיה שמופיעים בעבודות הכתובות והמוקלטות של ל. רון האברד. שאיפתה של סיינטולוגיה היא לעשות את הדברים האלה בצורה המדויקת והמדוקדקת ביותר שאפשר מאחר שהדת מאמינה שההישרדות של העולם בכל שמונה הדינמיקות תלויה לחלוטין ביישום המדויק והנכון של טכנולוגיית האודיטינג. השליחות והתפקיד של Religious Technology Center הם חיוניים לדת הסיינטולוגיה. חברי הדת מאמינים בכל לבם שהתפקוד השפוי שלהם ושל כל האנשים בפלנטה תלוי בשימור וביישום המדויקים של טכנולוגיית ההכשרה והאודיטינג של סיינטולוגיה. התפקיד הזה של Religious Technology Center מקביל במדויק לתפקיד של Congregation for the Doctrine of the Faith (האגודה לשימור הדוקטרינות של האמונה) בכנסייה הקתולית. התפקיד של האגודה הדתית הזאת היא לפקח על הפרסומים והכתבים הרשמיים של הכנסייה הקתולית, ולתקן את האנשים שהיא רואה בהם כופרים או כאלה שמלמדים את הדוקטרינה בצורה לא מדויקת, ולהטיל עליהם משמעת.
הפעילויות של Religious Technology Center מבטיחות שכל האודיטינג מתבצע בצורה נכונה ומדויקת, וששומרים על הסטנדרים המדויקים של הטכנולוגיה הדתית כפי שפירט אותם המייסד ל. רון האברד, מה שמבטיח שהדוקטרינה והעיסוקים המעשיים של הדת נשמרים בצורה מדויקת. Religious Technology Center מבצע את הפונקציות האלה בצורה שהיא כמעט זהה לחלוטין ל-Congregation for the Doctrine of the Faith של הכנסייה הקתולית, כפי שפירט האפיפיור בנדיקטוס ה-16 לפני שהוא קודם לתפקיד האפיפיור. המשרד הדתי הזה מקיים בדיקות ובחינות של כתבים ועיסוקים דתיים של הדת הקתולית, בוחן תיאולוגים ואנשים פשוטים כדי לוודא שהכתבים והעיסוקים האלה תואמים לכתבי הקודש (הביבליה) ולמסורת של הכנסייה, לרבות עיקרי האמונה שלה והפסיקות השונות של הוועדות או האפיפיור. הצורה הזאת של "בדיקת ביטחון" היא כמעט זהה לעיסוק בסיינטולוגיה. לא הכנסייה הקתולית ולא סיינטולוגיה מאמינות שהצורה הזאת של פיקוח היא "שיטור" או "חקירה" במובן החילוני או האזרחי של המילים האלה, אלא האמצעי העיקרי לשמר את הדיוק המדוקדק של הדוקטרינות שלהם ואת העובדה שהעיסוקים שלהם אכן תואמים לדוקטרינות האלה. איש אינו מטיל ספק בעובדה שלכל דתות העולם יש את הזכות לשמר את הדוקטרינות והעיסוקים שלהן ולדאוג שהם יישמרו לפי סטנדרטים מדויקים.
הדיוק הזה הן בסיינטולוגיה והן בכנסייה הקתולית – שלפעמים נראה "אובססיבי" למתבונן העוין או האדיש – הוא משותף לרוב הדתות המאורגנות בעולם. פירוש המילה הלטינית sacer (שהיא מקור המילה sacred באנגלית שפירושה קדוש) הוא גם "קדוש" וגם "מסוכן" במקביל. לדוגמה, היוונים הקדמונים האמינו שאם לא קיימו את טקסי ההלוויה בדיוק לפי הסדר הנכון, ולא אמרו את התפילות במדויק כפי שהן כתובות, ולא העלו את הקורבן הנכון לפי רצף פעולות מדויק, היתה קיימת סכנה ממשית שנשמתו של המת לא תגיע ל-'אי המבורכים' אלא תישאר לנדוד על כדור הארץ עד קץ הימים כשהיא רודפת את החיים או אפילו מזיקה להם. הכנסייה הקתולית מפרסמת את הספר שנקרא 'הטקס הקתולי' שמפרט בצורה מדויקת איך צריך לנהל תפילות וטקסים קתוליים. אם לא פועלים במדויק לפי הנוסחה בזמן ביצוע טקס – למשל, להטביל מישהו עם מים זורמים ולומר את המילים המדויקות "אני מטביל אותך בשם האב, הבן ורוח הקודש" – זה יכול לגרום לכך שהטקס ייחשב כחסר תוקף ולא יעיל. אותם סטנדרטים חלים על הצורה שבה סיינטולוגיה והארגון הימי חושבים על הטכנולוגיה של אודיטינג והכשרה ומתייחסים אליה. יש לפרסם אותה וליישם אותה בצורה מדויקת לחלוטין. אחרת הקלירינג של אנגרמה אצל אדם או ההתקדמות שלו לרמות האודיטינג הבאה על הגשר הם לא יעילים ולא תקפים.
ה. חומרי הווידיאו והאודיו של סיינטולוגיה
אותו עיקרון של דיוק והקפדה חל גם על ייצור חומרי הווידיאו והאודיו. במהלך חייו, ל. רון האברד החל פרוייקטים של וידיאו ואודיו כדי לקדם ולספק את הטכנולוגיה המדויקת של דיאנטיקה וסיינטולוגיה. היום Golden Era Productions פשוט מבצע את השליחות שהוטלה עליו על-ידי מייסד הדת. האולפנים, הציוד והמתקנים ב-Gold נמצאים שם כדי להוציא אל הפועל את המטרה והשליחות המקוריות של המייסד.
ו. אי-מיטר
אותו עיקרון חל גם על הייצור של אי-מיטרים ב-Gold. למתבונן מן החוץ האי-מיטר נראה בתור אלקטרו-גלוונומטר שנועד כדי למדוד את התגובות החשמליות בידיים. לסיינטולוג, האי-מיטר הוא מה שדתות בכל העולם קוראים לו "כלי קודש/כלי פולחני". בסיינטולוגיה, ההכשרה והאודיטינג הם טקסי הקודש/הפולחן העיקריים. כלים שמשתמשים בהם כדי לסייע להכשרה או לאודיטינג – במיוחד האי-מיטר – הם כלי קודש או פולחן. האי-מיטר מקביל לכל הקודש והפולחן שמשתמשים בהם בכנסייה הקתולית (הגלימה שהכומר לובש בזמן המיסה, הגביעים, הכלי של לחם הקודש, המתקן להבערת הקטורת וכו') או בבודהיזם (מבער קטורת, מצילות, מנדלות, שרביטים בודהיסטיים וכו'). בסיינטולוגיה, זה הכרחי להשתמש באי-מיטר כדי לוודא שהטכנולוגיה הועברה בצורה מדויקת וקפדנית כפי של. רון האברד קבע בכתבים ובתקשורות שלו.
לספקן, הלחם והיין הקדושים בסעודת האדון הקתולית הם פשוט יין ולחם שמישהו אמר עליהם כמה תפילות. לקתולי המסור או לאורתודוקסי מסור, הלחם והיין הם הגוף והדם של ישו המושיע. לספקן, האי-מיטר מודד מטענים חשמליים שנגרמים בגלל הזיעה בכפות הידיים. לסיינטולוג המסור האי-מיטר מציין את המצב הרוחני של הנשמה – הוא מראה אם אנגרמה או מחסום רוחני אחר הוסרו והאדם חופשי להתקדם לרמה הרוחנית הבאה במעלה הגשר לחופש מוחלט.
