סיינטולוגיה: ניתוח
והשוואה
של
השיטות והדוקטרינות הדתיות שלה

I.II. המאפיינים העיקריים של דת

בהתאם לשיקולים שלעיל, נוכל לציין כעת, במונחים מופשטים וכלליים, את המאפיינים העיקריים של דת. הנקודות הבאות אינן מתיימרות להיות הגדרה שמתאימה בצורה אוניברסלית, אלא זו רשימה של מאפיינים ופונקציות שבדרך כלל ניתן למצוא אותם בדת, ושמזהים אותם בתור שכאלה. אלה הם:

(א) אמונה בדרכים המתעלות מעבר לתפיסת החושים הרגילה, והעשויות אף לכלול סדר חיים מלא;

(ב) אמונה שדרכים כאלה לא משפיעות רק על עולם הטבע ועל הסדר החברתי, אלא גם פועלות עליהם ישירות וייתכן שאף בראו אותם;

(ג) האמונה שבזמן מסוים בעבר היתה התערבות על-טבעית מפורשת בחיי אנוש;

(ד) האמונה שדרכים על-טבעיות אלו פיקחו על ההיסטוריה האנושית ועל גורלה: כשגורמים אלה מתוארים בצורה שעברה האנשה, ובדרך-כלל הם מתוארים כבעלי תכלית מוגדרת;

(ה) האמונה שגורלו של האדם בחיים אלו ובחיים הבאים תלוי ביחס עם או בהתאם לגורמים טרנסנדנטליים אלו;

(ו) לעתים, (אם כי לא תמיד), קיימת האמונה שבעוד שגורמים טרנסנדנטליים עשויים להכריע בשרירות את גורלו של האדם, יכול האדם, על-ידי התנהגות בדרך מוגדרת מראש, להשפיע על קיומו בחיים אלו או בחייו העתידיים או בשניהם;

(ז) קיימות פעולות מוגדרות מראש עבור פעילויות אינדיווידואליות, קולקטיביות או ייצוגיות – במילים אחרות, טקסים;

(ח) האמונה שתמיד קיימות פעולות פיוס (אף בדתות מתקדמות) שבאמצעותן יכולים פרטים וקבוצות לבקש עזרה מיוחדת מהכוחות העל-טבעיים;

ט) ביטויים של דבקות, הודאה, כניעה, או ציות מוצעים ובמקרים מסוימים נדרשים מהמאמינים, בדרך-כלל בנוכחות ייצוגים סמליים של הדרך / דרכים העל-טבעיות של הדת;

(י) שפה, עצמים, מקומות, בניינים ועונות שנה המזוהים באופן מיוחד עם העל-טבעי נעשים מקודשים והופכים לעתים בעצמם מושא מקודש;

(י"א) ישנן פעולות שגרתיות של טקס או חשיפה, בטויי דבקות, חגיגות, צומות, תעניות ציבור, עלייה-לרגל ושחזור או הזכרה של אירועים בחייהם הארציים של האלים, הנביאים או המורים הגדולים;

(י"ב) אירועי פולחן והצגת התורות של הדת, יוצרים תחושת קהילה וקשרי אחווה, עזרה הדדית וזהות הדדית.

(י"ג) חוקי מוסר נכפים לעתים על המאמינים, למרות שהתחום שבו הם נוגעים משתנה; לעתים הם מבוטאים במונחים חוקיים וטקסיים, ולעתים הם מתוארים בהתאמה לרוח פחות ספציפית ובעלת אתיקה גבוהה יותר;

(י"ד) רצינות המטרה, ההתחייבות המתמשכת והדבקות במשך כל החיים, הם דרישות נורמטיביות;

(ט"ו) בהתאם למעשיהם, צוברים המאמינים זכות או חובה הקשורים לחשבון מוסרי של שכר ועונש. הקשר המדויק בין פעולה לתוצאה משתנה, החל מתוצאות אוטומטיות שמתקבלות מסיבות נתונות וכלה באמונה שניתן לבטל נקודות שחורות אישיות על-ידי מעשים של דבקות ופעולות טקסיות, על-ידי וידוי והכאה על חטא, או על-ידי התערבות מיוחדת מצד גורמים על-טבעיים;

(ט"ז) יש בדרך-כלל מעמד מיוחד לבעלי-תפקידים דתיים המשמשים כשּרתי תשמישי הקדושה, כתבי-הקודש והמקומות הקדושים, וכן אנשים המשמשים כמומחים בתורת הדת, מנהלי טקס ומורים דתיים;

(י"ז) השכר המשולם למומחים אלה עבור שירותיהם בתרומות, מענקים לשירותים מיוחדים, או במשכורות ממוסדות;

(י"ח) כשמומחים מקדישים את עצמם לעריכת שיטה לתורת הדת, נטענת הטענה בדרך-כלל שידע דתי נותן פתרונות לכל הבעיות, ומסביר את משמעות ומטרת החיים, כולל לעתים הסברים מכוונים למקורו ופעולתו של היקום הפיסיקלי ושל נפש האדם;

(י"ט) נטענת לגיטימציה לידע דתי ולמוסדות הדת על סמך התגלות ומסורת: הם בדרך כלל מצדיקים חידוש בתור שחזור;

(כ) טענות לגבי אמת התורה ויעילות הטקסים אינו נושא למבחן ניסיוני, מאחר והמטרות הן טרנסצנדנטיות לחלוטין, והאמונה נדרשת הן לצורך המטרות והן לצורך האמצעים השרירותיים המומלצים להשגתם.

אין להתייחס לסעיפים שלעיל כתנאי בל יעבור, אלא כאפשרויות: הם מהווים תופעות שלעתים קרובות ניתן לגלותן בצורה אמפירית. ניתן להתייחס אליהם כאל רשימת סעיפים הסתברותית.

II.II. מאפיינים לא הכרחיים של דת

רשימת הסעיפים שלעיל מוצגת במונחים של הכללה מופשטת במידה ניכרת, אבל דתות אמיתיות הן ישויות היסטוריות, לא מבנים לוגיים. הן כוללות מגוון רחב של עקרונות ארגון, תקנוני התנהגות ודפוסי אמונה. בנקודות רבות, לא קל לבצע את ההכללה, וברגע שמתעלמים מהדעות הקדומות (לעתים לא במודע) של המסורת הנוצרית, נראה בעליל שרבים מהסעיפים הקונקרטיים, שלפי המודל הנוצרי עשויים להיחשב לתנאי בל יעבור של הדת, לא נמצאים למעשה במערכות אחרות. ברשימת הסעיפים שלעיל, ישנה הימנעות מהאזכור של ישות עליונה, מאחר שבעיני בודהיסטים של התֶרָווָאדה (ובודהיסטים רבים של מאהיאנה), בעיני הג'יינים והטאואיסטים, אין למושג זה כל תקפות. לסגידה, כפי שצוינה לעיל, יש השלכות שונות מאוד בבודהיזם מהשלכותיה עבור מאמינים בנצרות. ברשימת הסעיפים אין כל התייחסות לעיקרי אמונה, שהם בעלי חשיבות מיוחדת במסורת הנוצרית, אך אין להם כזו חשיבות בדתות אחרות. אין בה אזכור של הנשמה, למרות שמושג זה חיוני ביותר בנצרות האורתודוקסית, מפני שתורת הנשמה מוטלת בספק במידת מה ביהדות, ונשללת במפורש במספר תנועות נוצריות (לדוגמה, האדוונטיסטים של היום השביעי ועדי יהוה – לכל אחד מגופים אלה יש מיליוני מאמינים ברחבי העולם, וכן על-ידי בני אחוות ישו ואותם פוריטנים, כולל מילטון, הידועים בתור המורליסטים). אין התייחסות ישירה לגיהינום בכל מובן של הרעיון שפוּתח בנצרות, מאחר שמושג זה אינו קיים ביהדות. אזכור החיים שלאחר המוות הוא ביחיד או ברבים כדי לכלול את שני הרעיונות הנוצריים השונים על גלגול נשמות ועל תחיית המתים, וההסברים השונים קמעה על גלגול נשמות בבודהיזם ובהינדואיזם. אף אחד מהסעיפים האלו אינו יכול להיחשב להכרחי להגדרה של דת, נקודה.