1. בתרבות הנוצרית, כלל הדוקטרינות בנוגע לערכים הדתיים הבסיסיים שלה מקבל את השם תיאולוגיה, משום שכל דבר קשור לידיעה של אלוהים ורצונו. במקרה זה, המונח סיינטולוגיה ומה שמשתמע מהמילה מהווים תחליף ל-"תיאולוגיה". במקום הלמידה (-לוגיה) של אלוהים (תאו-), יש לנו למידה (-לוגיה) של ידע (סיינטו-). בשני המקרים, המטרה האמיתית של ידע היא הדבר המוחלט, למעשה ה-"ידע" הזה הוא מוחלט. למרות שנראה שנדרש לימוד ויישום, זו רוחניות והיא מתעלה מעל לידע אמפירי של העולם הפיזיקלי, למרות שהאמונה היא שהיא יכולה להיות מעורבת בו.
תוכן הדוקטרינה של סיינטולוגיה נולד מתוך הנטייה להסתכל פנימה אל תוך עצמך, שניתן גם למצוא במחקר הנוצרי של "אלוהים בתוכך" שהינו אופייני בהתעוררויות מיסטיות. הטענה של ארגון הסיינטולוגיה – שבאה לידי ביטוי בפעולת ההקמה החוקית שלה בקליפורניה – היא: "ההוכחה הטובה ביותר לקיום של אלוהים היא האלוהים שהאדם מגלה בתוך עצמו". עם זאת, המודל המפורש והמשתמע של סיינטולוגיה לחיפוש פנימי הוא תהליך של דת הוֶדה, שהתחיל עם מדיטציה בכתבי האופנישד.
המודל של האופנישד מאורגן באופן הבא: המהות של היקום, ברהאמה, מזהה את עצמה עם המהות של האדם, atman, ובאופן זה האדם יכול ליצור מגע עם העולם דרך ההכרה בקיום ה-atman שלו, ללא פניה לאלים, שכמו בכל דת פוליתאיסטית, הם העולם עצמו בכל צורותיו והיבטיו. בסיינטולוגיה, במקום ה-atman אנחנו מוצאים את התטן שממלא את הפונקציה של ״המהות שאינה משתנה" שמתעלה מעל כל צורה בת-חלוף.
הרעיון של התטן הינו בבסיסה של הסיינטולוגיה, באותה המידה שהרעיון של נפש הינו בבסיסה של הנצרות.
2. הרעיון של התטן הינו בבסיסה של הסיינטולוגיה, באותה המידה שהרעיון של נפש הינו בבסיסה של הנצרות. בגלל הצורך להבדיל את הרעיון של התטן מזה של הנפש, סיינטולוגיה יצרה מילה החדשה, תטן, מילה יותר מתאימה לדת חדשה.
המילה החדשה עונה על שני צרכים מנוגדים: 1) השגה של חידוש מושלם, חופשי מכל סמנטיקה, ומכאן מילה שאינה קיימת, בלי שום משמעות בשום שפה שהיא, 2) הגבלה של הגורם השרירותי של ההמצאה, כך שהמילה החדשה לא תהיה ללא משמעות אפילו אם לא היתה לה משמעות בשפות קיימות. לסיכום, היה צורך לתת למילה החדשה ייסוד אשר יתגבר על האפשרות של דעה מומחית בנושא. האות היוונית תטה, שאין לה פרוש לכשעצמה, נבחרה. זוהי גם את האות הראשונה במילה Theos (אלוהים) ו-Thymos (נפש) שנבחרה בתור שורש למילה אשר דומה בצליל שלה ל-atman, המילה ההודית.
הקשר המורפולוגי בין המלים atman ותטן, שנשפוט בצורה אובייקטיבית עקב המקור של המונח השני מן המונח הראשון, מנקודת ההשקפה של סיינטולוגיה נובע מהציפייה של בהודים לרעיונות של האברד, כך שאנו מוצאים בספרי סיינטולוגיה את: "הישות העצמית הנצחית הבלתי ניתנת להריסה (Atman) באופנישד היא ציפייה קודמת למושג הסיינטולוגי של תטן".
3. סיינטולוגיה פועלת בהתאם לדגם של האופנישד עם היעד של הסתכלות פנימה במטרה למצוא מערכת יחסים נכונה בין האדם עצמו לבין העולם: "בהדרגה, בזמן שהתטן מתקדם בנוגע לידע שלו לגבי עצמו, יכולתו להבין את הקשר עם הכוחות בעולם (הדינמיקות) שפועלים בנושא של שינוי למען השתפרות (בניגוד לנושא של הווייתו שבהם התטן הופך להיות ניתן לזיהוי) גוברת".
ישנן שמונה דינמיקות והן הדחפים לעבר הישרדות של האדם כעצמו, באמצעות סקס והמשפחה, הקבוצה (מן קהילה ועד ללאום), המין האנושי, צורות החיים (כולל חיות וצמחים), העולם הפיזיקלי, העולם הרוחני – שמיוצג על-ידי האות תטה, כמו במילה תטן, או ישות רוחנית, והישות העליונה.
4. למערכת היחסים בין התטן לשמונה הדינמיקות, ישנם השלכות פסיכוסומאטיות, אתיות וטקסיות. במונחים של סיינטולוגיה, מערכת היחסים הזו מובנת בתור ההפחתה של תוהו ובוהו והפיכתו לממשות מסודרת על-ידי התטן. היינו יכולים להבין את כל זה במונחים היסטוריים-דתיים, במציאת הפונקציה האופיינית של כל דת בכך שנעניק לממשות ההיסטורית ערכים היסטוריים עליונים. כאן, כמו במקרים אחרים, המטרה היא להתגבר עם ההוויה ההיסטורית העליונה על תהליך "ההתהוות" ההיסטורי המאוד לא מאורגן – ההיסטוריה עצמה, שבאה לידי ביטוי כהיסטוריה אישית, היסטוריה לאומית, היסטוריה של המין האנושי, ההיסטוריה של הטבע, היסטוריה על-טבעית (יצירת העולם, הפעולות של הבורא, ההתערבות שלו בדברים אותם יצר). כל ה-"היסטוריות" האלו לוכדות והורסות את האדם שאינו יודע איך למקם את עצמו (או אותן) כי התטן איבד המודעות לעצמו. אבל כשהתטן מגיע למצב של מודעות מלאה, הכול שוב במצב מאורגן, עם ההשלכות הבאות:
השלכות פסיכוסומאטיות: התטן מביא לבריאות פיזית ונפשית, נותן את ההכוונה הטובה ביותר האפשרית לפעילות של הגוף ושל הנפש.
בתחום האתיקה: התטן מנחה מערכות יחסים במשפחה, במקביל למערכות יחסים חברתיות ואנושיות באופן כללי.
מבחינה מדעית: הנושא של קיום התטן מספק בהירות במחקר בכל תחומי המדע והטכנולוגיה. בנפרד מיצירה בתחום הטכני והמדעי, יש לו גם אהדה ליצירה בתחום האומנות והספרות. המורה האברד התעלה גם כסופר וגם כמדען, שהיה במיוחד מוכשר בימאות, צילום, מוזיקה, תורת המחצבים, אגרונומיה ושיטות תקשורת.
מנקודת המבט הזאת, אנחנו יכולים להבחין כיצד ההקבלה עם האופנישד מגיעה להשלכות הקיצוניות שלה: תורת הטנטרה, התוצר העליון של האבולוציה הדתית ההיא, מבטיחה יכולות, אשר בהקשר לאותו זמן וסביבה, אנחנו מגדירים בתור "קסם". סיינטולוגיה מבטיחה יכולות שאנחנו מכנים אומנותיות, ספרותיות, מדעיות או טכנולוגיות, אבל בשני המקרים, ניתן לדבר על הפתיחה המיסטית של העולם לכל ההתערבות מן הישות אשר גילתה את יכולתה המיסטית להתערב.
