הדו"ח הנוכחי מתכוון לענות על השאלה אם במונחים היסטוריים-מדעיים, יש להתייחס לסיינטולוגיה כדת בכל נסיבות שהן. הוא לא עוסק בחסך מסוים של "האלוהי" או "אסכטולוגיה" וגם לא עם הנוכחות של קודיפיקציה של אתיקה או רפורמה פוליטית. זה משום שהמחסור של מאפיינים אלו או קיומם אינו שימושי כשהיעד הוא שיקול דעת מדעי.
בספר 'הייסוד של מדע הדתות', אדוארד בורנט טיילור לא כלל בהגדרה של דת את ״האמונה בישות עליונה או בדין שאחרי המוות". בנוגע לזה, אנחנו יכולים להוסיף שבמקרה של סיינטולוגיה אין חסכים הגורמים נזק, אלה חסכים אשר מחזקים מבנה דתי אשר מבחינה עובדתית מתעלה גם על התיאולוגיה וגם על האסכטולוגיה הנוצרית.
כדי לחזק זאת, אני אספק את הדוגמה של שוני ספציפי מהאסכטולוגיה המסורתית: עם המושג של תטן בתור ישות בת-אלמוות, לחלוטין מחוץ למגבלות של תקופה היסטורית, או של תקופת החיים, לדיון אסכטולוגי על "הסוף" אין שום משמעות.
הדו"ח הזה עונה על כל שאלה אפשרית של החוק בהצהרה חד משמעית
שסיינטולוגיה הינה דת ...
לסיכום, מה שעושה את סיינטולוגיה לניתנת לזיהוי בתור דת היא קודם כול הדמיון שלה לדתות אחרות (שכבר נקבע בדו"ח זה). בנוסף לכך, ובמיוחד לאור ההבחנה במערב בין מה שהוא "אזרחי" ו-"דתי", כל דבר שנאמר או שנעשה בסיינטולוגיה יכול וחייב להיות הגיוני בתרבות שלנו רק אם הוא מובן בהקשר של דת.
בשל הדברים לעיל, הדו"ח הזה עונה על כל שאלה אפשרית של החוק בהצהרה חד משמעית שסיינטולוגיה הינה דת – משום התוכן התיאורטי שלה שכולל את הרעיון של גאולה, בגלל הטקס שמוציא מהקשרו את ההיסטוריה של אדם, בגלל הדחף הנבואי להמרת הדת, ובגלל הארגון הדתי אשר, בין שאר הדברים, קובע את הקשר עם המדינות שבהן הוא התקבל בברכה על-ידי האזרחים.
דריו סבטוצ'י
12 בדצמבר 1983
