אם המדינה אמורה להעניק שוויון לדתות, הכרחי לאמץ מונחים דפיניטיביים שיכללו את כל מגוון התופעות הדתיות. שימוש כזה בשפה מופשטת, שניתן להתייחס אליו כ-"קליני" מבחינת היותו לא נגוע במסורות ובתפיסות הספציפיות של דת מסוימת, לא יצליח בהכרח להקיף את כל התכונות המהותיות של כל אמונה ספציפית. הוא לא ימצה את ההיבטים הקוגניטיביים והרגשיים של אמונה, טקס, סימבוליות ומוסדות. גישה מדעית חברתית זו מאפשרת השוואה, ניתוח והסבר אובייקטיביים, אבל אינה מעבירה, וגם לא מעמידה פנים שהיא מעבירה, את כל מהותה של המשמעות הפנימית או המשיכה הרגשית שיש לדת עבור קהל המאמינים שלה.