סובלנות דתית
ומגוון הדתות

דתות מקבלות-עולם נתקלות בחוסר סובלנות למרות שהן נוטות, באופן כללי, לתמוך בערכים חילוניים נאורים. למרות הכיוון החיובי באופן כללי שבו הן מתייחסות לעולם, יכולה להיות להן גם שליחות לקדם רפורמה חברתית, במיוחד באותם תחומי חיים כגון בריאות, חינוך וחירות דתית, שנמצאים במוקד הערכים הנבדלים שלהן. הנקודה המכרעת של ההתנגדות שבה הן נתקלות היא שדת מסוג זה מוצגת כמי שמהווה בעצמה אמצעי למימוש היתרונות הקשורים להצלחה בחיי היומיום, בריאות, מיומנות, יעילות בעבודה, שימוש באינטליגנציה, וקרוב לוודאי אפילו עושר – באופן כללי, התנסות טובה יותר בחיים בעולם. בעיני שומרי המסורת, דברים כאלה נחשבים לארציים מכדי להיות העיסוקים ההולמים של דת – ומכאן הטענה שתנועות מסוג זה הן "בכלל לא דתות". דתות אלה בדרך כלל מתעלמות מההיבטים המסורתיים והרגשיים בנצרות של הזרם המרכזי. הן מאופיינות בגישה שיטתית ורציונלית יותר להיבט הרוחני, ורואות המשכיות בין ידע רוחני לבין שיפור הנסיבות האישיות. מאחר שהן דתות שונות, הן כמובן משתמשות בטכניקות שונות לשחרר אנרגיות רוחניות, ומסבירות את הצלחותיהן במונחים שונים ובהסתמך על הדוקטרינות שלהן עצמן. אבל מבחינה סוציולוגית, וללא ספק מנקודת המבט של חופש הדת וזכויות האדם, דתות אלה מציעות לאנשים פרשנות אופיינית של החיים והרוח. הן בדרך כלל טוענות לתמיכה פרגמטית בהציען שיטה להשגת מצבים רוחניים גבוהים יותר שהשפעתן באה לידי ביטוי למעשה ביתרונות הנפשיים והחומריים של חיי היומיום. כמה מהדוגמאות המוקדמות של דת מקבלת-עולם השתמשו בראיית עולם נוצרית במונחים שאיתם הציגו את הכיוון שלהן – דוגמאות לכך הן 'המדע הנוצרי' וגופים שונים של 'מחשבה חדשה', כגון ה-'איחוד' ו-'המדע האלוהי'. דתות מאוחרות יותר שאנו עשויים לראות בהן מקבלות-עולם אינן נגזרות מהמסורת הנוצרית. ביניהן ניתן לכלול את הסיינטולוגיה, בעוד שבמקרים אחרים הכיוון של קבלת-עולם נגזר מדת אוריינטלית, כמו במקרה של סוקה גקאי (בודהיזם הניצ'ירן) והמדיטציה הטרנסצנדנטלית של המהרישי.