סובלנות דתית
ומגוון הדתות

טווח הווריאציה הדתית שאליו הגיעו עקרונות הסובלנות וחוסר האפליה היה בתחילה צר למדי, וכלל רק מספר מוגבל של קבוצות נוצריות, ובאופן פחות שוויוני, את היהודים. התפיסה של מה מרכיב דת התבססה על המגוון הזה של תנועות יהודיות-נוצריות. הדת ככזו נתפסה למעשה כשם נרדף לנצרות, והמומחים לדת היו תיאולוגים שבעצמם היו נוצרים מסורים. הם אלו שבאופן מסורתי סיפקו את ההגדרות למה שמרכיב דת, והמושגים שלהם עוצבו באופן בלתי נמנע במונחים נוצריים בלבד. ניתן להתייחס להגדרות שהתיאולוגים נתנו לדת כהגדרות שהיו בעיקרן אקדמיות, אך השפעתן מתבטאת בתחומים אחרים מעשיים יותר, כשאחד מהחשובים בהם הוא בתי-המשפט, לעתים עם תוצאות מאוד לא הוגנות. לדוגמה, מקרה שניתן לראות דרכו את התוצאה האבסורדית שהושגה מהגדרה צרה ותחומה מבחינה תרבותית של דת אשר אומצה על-ידי בית-המשפט, היתה תיק משפטי באנגליה בסוף 1754, שבו השופט, הלורד הרדוויק, פסק שלמרות שיש להתייחס לדת כאל מוסד צדקה, לימודי היהדות אינם כאלה, והוא פסק שהכספים שהשאיר בעל צוואה למטרת הוראת היהדות צריכים לעבור תחת זאת להוראת הנצרות. עבור בתי-המשפט באותה עת, המונח "דת" לא כלל את היהדות: משמעותו היתה רק הנצרות.