סקירה של הספרות המתרחבת במהירות העוסקת בכנסיית הסיינטולוגיה מרמזת על הבחנה שניתן לעשות בין ארבע קטגוריות בסיסיות של הוצאות לאור:
1. הכתבים וההרצאות המוקלטות והסרטים שנעשו על-ידי ל. רון האברד שהם הכתבים של סיינטולוגיה.
2. בנוסף לכמות המדהימה של כתבי ל. רון האברד על טבעו של האדם ועל איך להביא אותו לגאולה, הכנסייה עצמה יצרה והוציאה לאור כמות ניכרת של טקסטים ועזרים אודיו-ויזואליים העוסקים בהיסטוריה שלה ובזמן הווה, במיוחד ביחס ליום השנה ה-40 ב-1994, כשמוקד הפרסומים האלה שמגיעים מבפנים טמון בספרי הלימוד של הכנסייה ושל ההיסטוריה שלה.
3. כמה מהפרסומים עדיין נובעים מהעובדה שכנסיית הסיינטולוגיה היתה במוקד של ויכוח מכריע בתקשורת ההמונים של מדינות שונות מאז הקמתה ב-1954, כשהטקסטים האלה שמגיעים מזרים הם לעתים קרובות וכחניים.
4. בשנים האחרונות עלתה כמות הספרות הדתית-סוציולוגית הניטרלית בנוגע לכנסיית הסיינטולוגיה. זה עקב הדעה המשותפת למלומדים רבים כיום שסיינטולוגיה היא "דת". בדרך כלל, כנסיית הסיינטולוגיה הוכרה בתור "דת חדשה" בספרי ההדרכה המאוחרים ביותר שפורסמו על-ידי היסטוריונים וסוציולוגים של דתות כגון ברקר, הולם, מלטון, וילסון ועוד.
רוב המחקרים על סיינטולוגיה מבוססים על ספרות. ההיסטוריה של סיינטולוגיה היא כל-כך קצרה, שמידע חדש מדהים ניתן להשגה באמצעות עבודה בשדה כולל, לדוגמה, ראיונות והתבוננות בעדים חשובים ואנשי הקהילה. מלבד הספרות התאפשר לנו להיפגש ולראיין כמה אנשי סגל של המטה הראשי האירופאי, הדני והפיני של הכנסייה בקופנהגן ובהלסינקי ולהתבונן בפונקציות של הכנסייה בפועל. במהלך כתיבת דו"ח זה סופקו לנו באדיבות מסמכים שונים, ספרי-העזר, דו"חות מודפסים שטרם הודפסו הקשורים למצבה של כנסיית הסיינטולוגיה בעבר ובהווה ולהתפתחותה בארצות שונות.
יוהה פנטיקיינן
מריה פנטיקיינן
הלסינקי, פינלנד
מאי 1996
