"אין הגדרה אחת של דת אשר מקובלת כללית על-ידי מלומדים". בהיותנו שותפים להצהרה זו שנעשתה על-ידי בריאן רונלד וילסון ואחרים אנו מעדיפים לבטא להלן את הפקטורים העיקריים של דת במקום הגדרה כוללת. נראה שניתן לגשת לתופעה הנקראת בדרך כלל "דת" מתוך חמש זוויות שנמצאות בכל התרבויות הנאורות והלא נאורות אותן ניתן היה ללמוד עד כה. ההשוואה הזאת של דגם פנומנולוגיה-דתית הוצגה בצורה יסודית יותר ומיושמת במונוגרפיה של יוהה פנטיקיינן "רפרטואר אוראלי והמבט העולמי" (Academia Scientiarum Fennica, FFC עמ' 219, הלסינקי 1978):
1. הממד הקוגניטיבי של דת מכיל את הפקטורים ההכרתיים והאינטלקטואליים כגון המבט שלהם על היקום והעולם, מערכת הערכים שלהם, האמונות שלהם בקיום של ה-"על-טבעי", כלומר אל אחד או יותר או דמויות "על-נורמליות" אחרות וכוחות שאמורים להשגיח על הגורל, הצרכים והערכים שלהם. אופייני לדתות שהן נשמרות על פי מסורות המועברות מדור לדור או מאנשים לאנשים, לרבות העלילות, המיתולוגיות והאמונות על "האחר".
ככל שזה נוגע למקורות שלהם, אפשר לעשות הבחנה עיקרית בין דתות נאורות לבין דתות נבערות מדעת. אבל העלילות המיתולוגיות שבעל-פה של התרבויות הנבערות, הדוגמטיקה התיאולוגית המתוארת בקווים כלליים בטקסטים של חוקי הכנסייה ב-"דתות של ספר" והקובץ של פילוסופיות דתיות, לכולם יש את הממד הזה של דת. לעתים קרובות זה מתבטא כ-"עיקרי אמונה" מנוסחים בקצרה עליהם התוודו בפומבי מאמינים במיסיונים של דתות מיסיונריות כמו הנצרות, האסלאם והבודהיזם, במיוחד.
2. החיבה או הרמה הרגשית המתייחסת לרגשות, גישות, והתנסויות. האדם בדרך כלל מרגיש שהוא או היא תלויים במשהו על-טבעי, ובאותו הזמן, מרגיש איזשהו סוג של קשר עם זה. חוויה דתית הוא מצב של אינטראקציה בין העולם הטבעי לעל-טבעי, מצב שבו אדם דתי או ליתר דיוק, מסורת הפועלת דרכו, מממשת פגישה עם אחת מהדמויות העל-טבעיות או הכוחות השולטים באמונות הדתיות שלו.
3. ההיבט הקונטיבי או ההתנהגותי בדת נראה ברמת הפעילות כצורה של התנהגות. כאן נכללים פולחנים, מוסכמות חברתיות, כגון הקרבת קורבנות, תפילות, כישופים ותביעות שבעזרתם אדם, קבוצה או חברה יכולים להשיג באמצעות שיטות מסורתיות איזשהו סוג של איחוד רוחני או חיבור עם הדמויות העל-טבעיות שלהם.
חלק חשוב נוסף בממד הקונטיבי קשור לערכי מוסר. מלבד טקסים וכתות, דתות בדרך כלל מניחות מראש שיש ליישם התנהגות אתית מסוימת. זה בא לידי ביטוי, לדוגמה, בהבחנה של נורמות מסוימות כדי לשמור על הערכים, שהגמול המובטח על-ידי הדת יושג, ושיימנעו עונשים אפשריים על הפרת הנורמות והטאבו.
4. הפקטור החברתי מהווה חלק בסיסי של כל דת. דת בדרך כלל מניחה מראש את קיומה של קבוצה או חברה שתפקידה להשגיח על ההשקפות הדתיות של תומכיה, לבצע מטלות מסוימות יחד, וגם לשלוט בפולחנים ובהתנהגות האתית של המאמינים.
החברים בחברות האלה בקנה מידה גדול יותר, לפעמים אפילו כמדינה, או קבוצות קטנות, עובדים בדרך כלל יחד כדי להשיג את השאיפות המשותפות המוטלות עליהם על-ידי הדת המשותפת בעולם הזה או "האחר". למרות שהתנהגות דתית אפילו היום היא מאוד חברתית ונשלטת, נראה שהדתות הממוסדות הקפדניות מאבדות הרבה מהחשיבות הקודמת שלהן. במקום זאת, מודגשת הפרטיות של הדתיות הטבעית והלא ממוסדת ורבות מהפעולות של הכנסיות הממוסדות מוחלפות בהתאם על-ידי כתות דתיות רשמיות פחות.
הרמה התרבותית היא לעתים קרובות גורם שמתעלמים ממנו אולם ככל שזה נוגע לכל דת הינו מקיף ובעל השפעה רבה ביותר. דבר זה בא לידי ביטוי בעיקר בתלות של הדת, גם בזמן וגם במרחב, בסביבה האקולוגית, החברתית והתרבותית בה הדתות השונות נמצאות בשימוש.
שפה ומוצא אתני הם שני המשתנים החשובים של "דתות כתרבויות". מה שצריך לקחת בחשבון במיוחד היא העובדה שעבור אנשים רבים "דת" אומר יותר "דרך מיוחדת של חיים" או "סגנון חיים" מאשר כל הודאה הלכתית או תלות באמונה כלשהי. בתוך עולם בן זמננו מודעות המשתנים הלאומיים, האתניים והאזוריים אפילו של מה שנקרא "דתות העולם" הפכה לחשובה כאשר אנשים מצאו מחדש את הזהות הדתית-חברתית-תרבותית שלהם לאחר שהיגרו לרקע אחר, כמהגרים במדינות ובסביבות המארחות החדשות שלהם, או מחברות כפריות לעולם העירוני, כמהגרים ברחובות ובשכונות המצוקה של ערי הבירה של העולם השלישי.
המסקנה של הבדיקה הקפדנית שלנו היא שעדיף להפשיט את המושג של "דת" מהקונוטציות התיאורטיות והמערביות שלו מאשר להדגיש את המגוון הרחב של התופעה העולמית כדי לקבל בדיוק את ההגדרה שלא ניתן להתאים אותה לתוכה.
אנו ניתן תיאור כללי של הרקע, הדוקטרינה הדתית והעיסוקים המעשיים של סיינטולוגיה, ואז נטפל בסיינטולוגיה תחת חמשת הממדים של דת שהגדרנו.
